*עדכון*

9-2-2012

 

לאחרונה קראתי סדרת כתבות נהדרת ב ProVideoCoalition בנושא PsF שהוא הדרך בה הרבה מצלמות “מרמות” פרוגרסיב

הכתבות גרמו לי להבין שלא ערכתי את הטסטים בין הפרומטים שמוצגים בהמשך הכתבה בצורה נכונה, מה שהיטה את התוצאות.

למעשה פרמייר (בגרסה 5) לא ידעה לפתוח נכון את הקבצים, וקראה אותם בטעות כinterlace.

לקחתי את החומרים לסדרה נוספת של בדיקות, בכמה תוכנות הפעם ואעדכן בקרוב.

מיהרתי לשפוט את הAVCHD ולכן פיספסתי טעות שאולי הייתי צריך לקלוט מייד.

הקטור ברבי

 

לפני מספר חודשים לקחתי את המקליט החדש יחסית מבית ATOMOS

הNINJA, ליום בדיקות קצר בכדי להעריך את היכולות שלו, ולמטרת השלמת הרצאה שאני מעביר על מקליטים חיצוניים.

 

מקליטים חיצוניים הם מכשירים שמתחברים למצלמות וידאו ומבצעים פעולה חשובה מאוד. הם עוקפים את הקידוד הפנימי של המצלמה ומקודדים את אות הוידאו הנקי

(שחלק גדול מהמצלמות החצי מקצועיות ומעלה מוציאות בHDMI או SDI)  לפורמט עדיף ואיכותי יותר, להמשך עבודת פוסט מוצלחת ובעיקר, לשמירה על איכות גם בדורות המסירה של הפרוייקט.

הנינג’ה מתחבר די בקלות למגוון רחב של מצלמות (רשימה ניתן לראות כאן) ומותאם לעבוד עם שלל מתקונים שונים לפי נוחות הצלם. הוא משמש גם כמוניטור עבודה, ויש לו אח גדול שנקרא סמוראי ושונה ממנו ביכולת לקבל אות בHD-SDI ( הנינ’ה מקבל רק HDMI)

בקרוב יצא מתאם שיאפשר לכל אחד מהמקליטים לקבל את 2 סוגי האותות

נינג’ה ממותקן על מצלמה

ישנם כיום בשוק מספר רב של מקליטים וחלקם הגדול איכותי מאוד, טווח המחירים רחב ומתחיל ב1000$ ועולה עד עשרות אלפי דולרים למקליטים המאוד משוכללים.

ראויים  לציון בינהם, הם הננו פלש הפופולרי מאוד בארצנו, את הקי פרו של AjA הקשוח והעמיד (שיקבל סקירה משלו בהמשך) ואת הcinedeck היקר אבל המרשים (שקיים להשכרה באוטופיה)

 

היתרון הראשון של הנינג’ה הוא המחיר, הוא נמצא בתחתית הסקאלה מהבחינה הזת ועולה רק 1000$ (המחיר בארץ אגב זהה למחיר בארה”ב וניתן לרכוש את המכשיר בחנות הוידאו והצילום יוגנד בתל אביב) למרות המחיר הנמוך של המכשיר, הוא מבצע מספר פעולות ומבצע אותן טוב. ובעיקר הוא מגיע כקיט של מוצרים נלווים ארוז נהדר.

 

מהבחינה הזאת המכשיר הוא תמורה מלאה ואף יותר מכך ל1000$ שהוא עולה.

 

הנינג’ה לוקח מהמצלמה אות HDMI ומקודד אותו לפורמט האיכותי של חברת אפל ProRes. בנוסף הנינג’ה הוא גם מוניטור. הוא מתופעל על ידי מסך מגע ומקליט לכוננים קשיחים בגודל 2.5 אינצ’ (כוננים של לפטופים). הנינג’ה מגיע ללא כוננים, עם 2 מחסניות שאליהם ניתן להכניס כל כונן 2.5 אינצ’ בשוק. אם התקציב מאפשר והדרישות גבוהות, ניתן לעבוד עם SSD יקרים ומהירים, אבל אם התקציב מעט מוגבל, גם כונני 500 ג’יגה במהירות 7200rpm (שעולים באיזור ה340 ₪) יעבדו מצויין. ואפילו כוננים איטיים יותר (ובהתאם זולים יותר) יתקבלו במכשיר בלי בעיות מיוחדות. היצרן הסביר לי את הצעד הזה כאקט של התחשבות בשווקים מקומיים, לדבריו “למה שאחייב לקוחות במחיר של כוננים מהונג קונג, כשבשוק המקומי שלהם יש אופציות זולות יותר אולי”.

 

 

המקליט מגיע עם 2 סוללות, מטען, 2 מחסניות לכוננים, יחידת פריקה מתחברת למחשב (בUSB3 וFW800), וכבלים מתאימים. הכל ארוז בארגז טלטול מרופד וקשיח שנראה ומרגיש מצויין.

 



 

 

 

לגבי איכות ההקלטה אין בכלל ספקות, ProRes הוא פורמט איכותי יותר מאשר הרוב הגדול של קידודי המצלמות בשוק, ואם המצלמה מאפשרת הקלטה חיצונית (רוב המצלמות מאפשרות, הקאנון DSLR לעומת זאת, לא מאפשרות) אז סביר להניח שהנינג’ה ישפר את איכות ההקלטה בצורה ניכרת, וישפר את תהליכי הפוסט.

 

ProRes, ברמה הגבוהה שלו מקליט נתונים בקצב של 220Mbs שזה אומר 27.5 מגה על הכונן לשנייה של חומר גלם, לשם השוואה, הDSLR של קאנון מקליטות 38Mbs שזה 4.7 מגה לשנייה. המצלמות החדשות של סוני ופאנסוניק הFS100 והAGAF101  מקליטת 24Mbs שזה כבר 3 מגה בשנייה. ואפילו P2 שנחשב לפורמט איכותי מקליט רק 100Mbs,  כ12.5 מגה לשניה, פחות מחצי ממה שמקליט הנינג’ה, כך שברוב הגדול של מצלמות שתחברו, תקבלו יותר נתונים מהצילום שלכם, ויותר נתונים זה יותר איכות

יש לציין. שלא מדובר בתהליך שניתן לשחזר לאחר הצילום, המצלמה מוציאה מהחיישן אות וידאו נקי לפני קידוד פנימי, ואת האות הזה הנינג’ה (ומקליטים אחרים) מנצלים. כך שרק בזמן הצילום עצמו ניתן ללכוד את האות ולכתוב אותו באיכות גבוהה יותר.

איכות של קובץ לא נמדדת רק בקצב כתיבת נתונים, וגם בפרמטרים האחרים הנינג’ה מציע יתרונות על מקודדים פנימיים.

 

הסבר קצר על פרמטרים של איכות בקבצי וידאו דיגיטליים

רובן הגדול של המצלמות בשוק (להוציא את המאוד יקרות ואת מצלמות הP2) דוחסות את ערוצי הצבע ביחס שנקרא 4:2:0. מבלי להכנס להסברים טכניים מפורטים מדי, המשמעות של הדחיסה הזאת היא ש75% מאינפורמציית הצבע המקורית שפגעה בחיישן לא נשמרת. אינפורמציית האור לעומת זאת, נשמרת במלואה. הסיבה לדחיסה הזאת היא חיסכון, והעובדה שהעין האנושית מבחינה יותר במידע אור מאשר במידע צבע, כך שאובדן (אפילו גדול) של צבעים, כמעט ולא מורגש לעין. מי שכן מבחין באובדן, הן תוכנות, אפקטים, פילטרים, תיקוני צבעים ובעיקר באיכות התמונה בדורות הבאים שלה, כשתייצאו את הקבצים הסופיים אחרי עבודה.

 

פורמטים איכותיים יותר דוחסים ב4:2:2 ואז רק 1/2 מהצבע נזרק, זהו הסטנדרט הבין לאומי לוידאו מקצועי לשידור (סטנדרט שלא ממש נשמר בארץ).

 

מצלמות באיכות הגבוהה ביותר (מעדון מצומצם מאוד) מאפשרות יחס של 4:4:4 שבו לא נזרקת אינפורמציית צבע כלל. אלה המצלמות שנותנות את התוצאות היפות ביותר, ובהתאמה הן היקרות ביותר להשכרה ובטח שלקנייה (RED וALEXA הן מהמשפחה הזאת).

*חלק משמעותי מהסיבה שקבצי סרטים שאתם מורידים (באופן לגמרי חוקי כמובן) עדיין נראים טוב למרות שנלקחו מDVD, (מה שאומר שהקובץ כבר עבר קידוד והקטנה) וקודדו שוב לפורמט כלשהו (DVIX למשל) טמון בעובדה שבמקור הם קודדו ללא אובדן צבע.

הנינג’ה מתמקם באמצע המספק מאוד של 4:2:2 (יש מקליטים ל4:4:4 אבל הם יקרים מאוד ולא עובדים עם רוב המצלמות) והתוספת של 100% מידע צבע על פני מה שהמצלמה מציעה, הוא בהחלט מבורך, ומורגש בכל אקספורט ודיסק שתייצרו מחומרי הגלם, אבל גם בכל שלבי העבודה.

 

בנוסף לקצב נתונים גבוה ודחיסת צבע נמוכה, הנינג’ה מאפשר (אם המצלמה לא חסומה לכך) הקלטה ב10 ביט, שהמשמעות שלה היא 1024 דרגות מהכהה ביותר לבהיר ביותר על כל גוון של צבע,

כאשר רוב המצלמות (המכריע) מציעות רק 8 ביט, 256 דרגות. ראיתם את זה משפיע אולי  בשוטים רחבים של שמיים שבהם ניתן לראות “מדרגות” בגווני הכחול בשמיים.

 

ב10 ביט יש פי 4 יותר גוונים, ובמדרגים חלקים ויפים יותר.

זו דוגמה גסה מאוד שמראה את משמעות ההבדל בין 8 ל10 ביט

סוג הדחיסה של Prores, בו משתמש הנינג’ה הוא iFrame שמועדף על תוכנות עריכה ואפקטים על פני דחיסות הLong GOP שרוב המצלמות בשוק מציעות.

 

אם כך, 4 יתרונות בהקלטה

קצב נתונים גבוה יותר  – 27.5 מגה לשניה לעומת 3 מגה לשניה

דחיסת צבע נמוכה יותר – 4:2:2 לעומת 4:2:0 ו100% יותר נתוני צבע

עומק צבע עדיף – 10 ביט לעומת 8, ופי 4 יותר דרגות בהירות על כל גוון

וסוג דחיסה אופטימלי למחשבים ותוכנות – iframe לעומת Long GOP

 

פורמט הProRes נתמך היום על ידי כל תוכנות העריכה הרלוונטיות בשוק בצורה חלקה.

ומתנגן על כל מחשב מהשנתיים האחרונות+ בלי בעיות מיוחדות.

 

 

את הנינג’ה בחנתי ביחד עם מצלמת FS100 של סוני, ומאחר שלא היה לי יותר מדי זמן, רציתי למצוא שוט שיראה את היתרונות בצורה הברורה ביותר שניתן. בחרנו לצלם מהגג של המשרד שלנו ברחוב אחד העם בתל אביב, לונג שוט של עיר, עצים ובניינים עד לאופק – מה שאומר, המון פרטים קטנים ופלטת צבעים רחבה יחסית.

 

הקלטתי את השוט במקביל על הנינג’ה ועל המקודד פנימי של המצלמה – AVCHD

24Mbs קצב נתונים, דחיסת צבע של 4:2:0 בעומק של 8 ביט וסוג דחיסה Long GOP – לא נתונים מרשימים ביותר, אבל הם תואמים בערך את רוב המצלמות בשוק, ומספקים תוצאה שבהרבה מקרים היא משביעת רצון.

 

את התוצאות הכנסתי לתוכנת Premiere ושם בחננו את 2 השוטים שהתקבלו.

בחרנו בPremiere  מאחר והיא הכלי הנגיש ביותר שיכול להציג את השוטים המקוריים זה לצד זה מבלי להפעיל עליהם מניפולציות תוכנה כל שהן. גם אפטר או תוכנות קומפוזיטינג אחרות היו מאפשרות את הבדיקה הזאת אבל לא באותה פשטות.

 

על מנת לבדוק הגדלנו את השוטים ל400% כך שיהיה ניתן להבחין בסימני הדחיסה בצורה הטובה ביותר

 

צריך לזכור שהעין שלנו לא מיומנת באיתור והערכת תמונה, והרבה פעמים תמונה שתראה לנו מספיקה או אפילו איכותית היא בעצם דחוסה מאוד ומלאה בפגמים.

 

אומנות הדחיסה התקדמה מאוד בשנים האחרונות, והקודקים החדשים מעולים ב”הסתרה” של פגמים שמלווים דחיסות גבוהות

*עדכון* המידע החל מנקודה זאת מבוסס על טסטים לא נכונים ולא מדוייקים. יעודכן בקרוב

זה השוט המלא שצילמנו במקביל על 2 המכשירים  למטרת הבדיקה, בשלב זה קשה עדיין בעזרת העיניים בלבד, להבחין בהבדלים.

 

בתמונה הבאה נראים 2 השוטים זה לצד זה, כאשר אנו רואים אותם בגודל של 100 אחוז, זה אומר שעל מסך HD אחד נוכל לראות רק חלק מהתמונה (יחס של פיקסל לפיקסל)

זה הפינה התחתונה (100%) של השוט בProres

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וזה אותה פינה של השוט ב AVCHD

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ברגע שמביאים את השוט לגודל מלא כבר מתחילים להבחין בסימני הדחיסה, שימו לב למעקה של המרפסת בקדמת השוט

הקווים האלכסוניים שלו  ישרים וחלקים בProRes, ומפוקסלים (קצת כמו מדרגות) בשוט מהAVCHD

שימו לב גם לקווים ישרים רחוקים, כמו הפסים על המגדל בצד ימין, הם “רכים” יותר בשוט מהדחיסה הפנימית של המצלמה לעומת השוט מהנינג’ה

אני מזכיר שהשוטים צולמו במקביל מאותה עדשה ואותו חיישן, ההבדלים נובעים אך ורק מדחיסה

במגדל הרחוק בצד ימין יש בחלק האמצעי חלונות בשתי וערב, משהו בהם לא נראה נכון בדחיסת המצלמה, הקווים הדקים שלהם לא חדים מספיק.

 

כאשר מגדילים ל400% הדברים ניכרים אפילו יותר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*הprores בצד ימין

הנה החלק האמצעי של הבניין, שימו לב לחלונות הריבועיים הקטנים

בedge של העץ בחלק הבא אפשר ממש לראות את ה”פיקסול” בדחיסת המצלמה

הנה התמונה בprores

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והנה דחיסת המצלמה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם בחלונות ניכרת שוב הדחיסה.

ושוב, החלק של המעקה, prores עליונה, מצלמה תחתונה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שימו לב גם לכתמים על הקיר מעל לחלון. אני מזכיר שמדובר בהגדלה של 400%

ושמדובר בעצם באותו שוט בדיוק, עם הקלטות שונות.

 

 

הנה מדידת RGB של שני השוטים, מדידה זו בוחנת את עצמת ערוצי הצבעים השונים בשוט

במבט ראשון המדידות נראות זהות,

אבל אם תביטו היטב בערוצים הכחולים והאדומים תראו שבתמונה העליונה הProRes

ה”גושים” הכחולים והאדומים הרבה יותר מלאים מהמקבילים שלהם בשוט הAVCHD

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בבדיקת ערוצי Y Cb Cr (הדרך בה וידאו נכתב ומשודר) הפרט שצריך לשים אליו לב הוא הקוים הדקים של הCb והCr לצד הגף מימין, הם ארוכים יותר בתמונה העליונה.

הקו של הY זהה כי ב4:2:0 וב4:2:2 הY (האור) נדגם אותו דבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבדיקה הבאה מעניינת מאוד.

דגמנו פריים מתוך הבניין הכחול בצד שמאל של המסך בכלי תיקוני צבעים, דברים כאלה נעשים כל הזמן על מנת לבודד צבע אחד בוידאו ולהחליף או לשפר אותו מבלי להשפיע על הצבעים האחרים,

זהו תהליך יחסית מורכב שנקרא secondary color correction.

כדי לראות תוצאות של דגימה כזאת מביטים בשוט בתצורתALPHA שבא האיזורים הלבנים מבטאים את הפיקסלים שנדגמו

הבדיקה נעשתה בתוכנת color finesse בתוך אפטר אפקטס. דגמנו את אותו הפיקסל בשני הסרטים.

שוב, זה השוט המלא

השוט בProres, הדגימה מסומנת בלבן בתצורת Alpha

ואותו פיקסל דגום בAVCHD

צורת הV הלבנה על הבניין השמאלי מבטאת את הבחירה, לא נפוץ לבחור בלחיצה אחת את כל הבניין (או כל אובייקט אחר) מאחר ויש עליו גוונים שונים של כחול, עבודת הקולוריסט (מתקן הצבעים) היא בעזרת מספר כלים לבודד את האובייקט לחלוטין משאר האובייקטים.

לא ניסינו לעשות את זה במקרה הזה, מאחר וזה לא היה אומר הרבה על הקבצים אלה יותר על מיומנויות הבידוד שלנו. רצינו לראות כמה מבודדים הצבעים ועמוקים הנתונים שלהם מבחירה של אותו פיקסל (או איזור פיקסלים למדקדקים)

בתמונה העליונה, הProRes מעבר לV על הבניין חלק קטן מהשמיים בפינה נכלל גם כן

בתמונה התחתונה, הAVCHD מעבר לV על הבניין נבחר כל האופק, וגם חלק מהפינה העליונה.

בדיקה זו מראה בין השאר כמה יקשו קבצי AVCHD   על תוכנות אפקטים ותיקוני צבעים.

 

כל הבדיקות האלה חלילה לא באות לומר שAVCHD הוא פורמט רע. או אפילו שאין לו מקום ושימוש. להיפך, אני מאמין שזה פורמט הקלטה מצויין וחסכוני להמון צרכים בעולם הוידאו. אפשר לומר שהוא המחליף

של הmini DV שהיה פופולארי כל כך לפני מספר שנים. מה שהבדיקות כן אומרות. ובצורה חד משמעית לדעתי, היא שלא תמיד נוכל לראות בעיניים בלבד הבדלי איכות בין דחיסות וידאו שונות, למרות ההשפעה העמוקה שיש לדחיסות האלה.

כמו כן, חשוב לזכור לא לצפות מAVCHD דברים שהוא לא מסוגל להם כפורמט וידאו. אם איכות, תיקוני צבעים, אפקטים, וdetail בשוטים רחבים ורחוקים, אז AVCHD הוא לא הפורמט המתאים לכם, וסביר להניח שהוא יאכזב אתכם בשלב זה או אחר של העבודה.

עוד בדיקה שלא הראיתי פה אבל היא משמעותית ביותר היא מה קורה כמה דוקרות קדימה. לצערנו, ברוב המקרים , אנחנו אף פעם לא מיצאים בשלב המסירה את השוט שצילמנו בהתחלה, והשוט עובר גילגולים ותהליכים רבים. שוט שנתוני הצבע והתמונה שלו “רזים” ישרוד הרבה פחות טוב את הדרך הזאת מאשר שוט שהתחיל בריא יותר.

הנינג’ה, ופתרונות הקלטה חיצוניים אחרים (שבשימוש נכון יתנו תוצאות דומות) הם רעיון נהדר למי שרוצה להמשיך לעבוד עם המצלמה שלו, אבל להרוויח איכות משודרגת משמעותית בתוצאה הסופית. ובמקרה של הנינג’ה, זה אפילו לא עולה הרבה מדי.

 

ניתן לרכוש את הנינג’ה בחנות של יוגנד בתל אביב ואון ליין. ולשכור אותו במבחר בתי השכרת ציוד כגון Red Rentals

 

הקטור ברבי

PrePost

 

 

---